חיי האנטי-צריכה כוללים הלך-רוח ומצב נפשי של התנגדות לכוחות שדוחפים אותנו לקנות. ההתנגדות הזאת דורשת פיתוח תחושה של משימה, שכנוע פנימי  עמוק, ומטרה ברורה ומוחשית שנמצאת תמיד מול העיניים. המשימה: לשמור את הכסף שעבדתי קשה בשבילו אצלי ולא להעביר אותו לאחרים בלי שיקול דעת לגבי התוצאות הגלובליות של המעשה הזה.

הצעד ראשון הוא האידאולוגיה

אידאולוגיה היא השקפת עולם כוללת המתייחסת למציאות בעבר, בהווה ובעתיד. היא מסגרת רעיונית שמאפשרת לאדם לארגן ולהבין את העולם שבו הוא מתקיים ולפעול בו. יש לאידאולוגיה כוח אדיר כמניע אישי וחברתי והיא יכולה לשנות את חייו של אדם מן הקצה אל הקצה. הגמול הנפשי והאישי הרב שנותנת אידאולוגיה כולל תחושת צדקת הדרך, עליונות מוסרית ועשיית טוב חברתי.

ההבדל בין אידאולוגיה של אנטי-צריכה לבין סתם הימנעות מצריכה הוא דק אך חשוב: אידאולוגיה וההימנעות הנגזרת ממנה ממלאים את החלל הפנימי שלנו בערכים חברתיים (כמו טבעונות). מנגד, הימנעות לא-אידאולוגית כרוכה בתחושת ויתור והפסד, דורשת כח-רצון מתמיד, וסופה שתישבר (כמו דיאטה).

בכדי להחזיק באידאולוגיה חשוב לקרוא כמה שיותר (במודל הדתי של 'והגית בו יומם וליל'). קראו על הצד של האויב: נזקי צריכת היתר, התקבצות יותר ויותר הון אצל פחות ופחות אנשים, הקשרים בין תקשורת לתאגידים והקשרים בין פוליטיקה ימנית לכל מי שרק יכול להזיק. קראו גם על השותפים לדרך האנטי-צריכה. הכרות עם השותפים לדרך ועם האויב מעמיקה את האמונה ונותנת רעיונות חדשים ליישום.

הדבר הנוסף שדורשת צורת החיים של אנטי-צריכה בעידן ההומו-קונסומר הוא עצמאות מחשבתית. הבחירה שלא להשתתף במשחק הצרכני היא כל כך רדיקלית בימינו שנדרש עמוד שידרה עבורה: לא לרצות את מה שכולם רוצים, לא להשתוקק למה שמקובל, לא להגדיר את ערכך לפי תג המחיר של החפצים שלך, לא להתבייש בפעולות של חסכנות, מיחזור והסתפקות במועט. החברה הצרכנית שהתרגלה לראות בקנייה מעשה נורמטיבי מתייחסת לזהירות צרכנית בתמיהה, אפילו בחשד. על כן דרוש לא רק רצון  אלא גם אומץ. אומץ להישאר מחוץ למעגל, אומץ לומר 'לא תודה' בלי להתנצל. אנטי-צריכה היא בחירה בדרך חיים שמסרבת ללכת ללא מחשבה אחרי הזרם.

לאור הקשיים הצפויים התכונה השלישית הנדרשת היא פוקוס. עיניים על המטרה: עצמאות כלכלית מוקדמת. בעוד שהתרומה האקולוגית של כל אחד מאיתנו היא שולית ואת הדרך להחלפת שיטה חברתית יש לספור בעשורים, הרי שהשכר המיידי של תורת האנטי-צריכה הוא 'בעולם הזה' – כאן ועכשיו. כשאנחנו משאירים אצלנו את הכסף שעבדנו עבורו ונותנים לו לצבור ריבית, התמורה היא החופש לעשות מה שתרצה במקום להיות עבד של מישהו.

מי שאוחז באידיאולוגיה של אנטי-צריכה חווה תחושת חירות; לא החירות לבחור בין דגמים של אותו מוצר, אלא החירות לומר 'אני לא צריך את זה'. בעולם שבו הערך העצמי נמדד לפי תכולת העגלה, תחושת הערך העצמי שלנו – האידאולוגים של האנטי-צריכה – נמדדת ביכולותינו. וגם זה – מי שנמנע מהמרוץ המשוגע מרוויח חיים של שקט פנימי: פחות רצון, פחות השוואה, פחות רעש. יש לו זמן לחשוב, ליצור, לחוות ולהנות.

האדם האנטי-צרכני מרוויח תחושת שליטה שנובעת מכך שהוא אינו מגיב באופן אוטומטי לגירויים, לא מופעל על ידי אחרים, אלא אוטונומי, בוחן ובוחר בעצמו. כשאנחנו יוצרים לעצמו את מה שאחרים רגילים לרכוש, מתגלות לנו היכולות רבות הכוח של היצירתיות שיש באדם. אידאולוגיה של אנטי-צריכה היא לא תמיד קלה אך תמיד מובילה לתחושות של משמעות וערכיות, אותנטיות ומקוריות ואפילו (כן, תודה על ההמתנה) שמחה אמיתית. 

הצעד השני הוא מודעות למצב. אם סילקנו את התודעה הכוזבת, נוכל כעת להתבונן במציאות. הבנת המציאות הכלכלית שלך היא קריטית לחיים נבונים ומדהים בכל פעם לגלות שאנשים רבים אינם מודעים לה. הכנת האקסל הראשוני לוקחת זמן ומאמץ, אך משלמת על המאמץ במיידי – מעצם פעולת תיעוד ההוצאות שלנו מכרטיסי האשראי וחשבון הבנק גיליתי מייד חיובי יתר של חברות תקשורת, כפל ביטוחי בריאות ועוד כל מיני שטויות שבוטלו מייד כאשר התקשרתי להתלונן. לפעמים אפילו קיבלתי החזרים.

הנקודה החשובה ביותר היא יחס הכנסות-הוצאות וטור המאזן ביניהם. אם המאזן הוא שלילי, מצבכם שלילי ודחוף לטפל בו. כל הלוואה שלוקחים היא נוראית, אבל אוברדרפט הוא הנורא ביותר.

ההבנה של ההוצאות אפשרה לנו גם גידול הדרגתי בעמודת ההפקדות לחיסכון: מכונית שנייה שהייתה לנו נמכרה (לא ממש היינו צריכים אותה), קניה של ביגוד נעלמה כמעט לגמרי (יש מספיק בארון), הקוסמטיקאית לא ראתה אותי יותר (עושה לבד), הקניות עברו משופרסל ליוחננוף ולשוק העירוני, ביטוחים מיותרים בוטלו, הממירים הוחלפו באפליקציה והוחזרו לחברת הטלוויזיה (מסתבר שיש עליהם 'דמי שכירות') ועוד שינויים רבים שחלקם קטנטנים ממש: במקום חלב מועשר בקופסת קרטון מרופדת רדיד מתכת, שלא ניתן למחזר, שקית חלב רגיל שמחירו מפוקח, במקום לקנות בשר בסופר עברנו לקצב קטן, מקומי וזול (שאין לו עלויות כשרות).

הצעד השלישי הוא חישובים כלכליים לעתיד – כמה בכלל אנחנו צריכים לחסוך בכדי לפרוש? או כמה אנחנו רוצים שיהיה לנו בשביל… מה שזה לא יהיה. המטרה כאן היא למקם את עצמך במציאות – מה שקיים וגם הסיבות למציאות שלך. לאופן עשיית החישובים הללו לכו לפוסט בואו נעשה חשבון

הצעד הרביעי הוא הצבת מטרות. אחרי שכבר יש לכם ידע מקיף על ההוצאות שלכם בפועל ואתם מבינים בערך מה תוכנית החיסכון שלכם ולאן היא תוביל, הגיע הזמן לקבוע יעדים ומטרות קונקרטיים – זו הטקטיקה. אצלנו במשק הבית קוראים לזה 'תוכנית חומש'. בתחילת כל שנה אנחנו יושבים וחושבים מה נרצה להשיג בשנים הקרובות – לעבור דירה? להחליף רכב? ללמוד לתואר נוסף? להחליף עבודה? לרדת לחצי משרה ולכתוב ספר? לעזוב למדינה אחרת? כל מיני דברים שאנחנו רוצים. בגדול זו שיחה על החלומות שלנו לעתיד. כל ה'בא לי…' מתנקז לשיחה הזאת.

כל אחד מהיעדים הללו נבדק עוד קליק או שניים לעומק: במה הוא כרוך? (למשל השלמות לתואר ראשון, מציאת עבודה בעיר אחרת), כמה כסף וזמן הוא ייקח? האם יש לנו את היכולות והכלים להגשמת השינוי (למשל, השגת אזרחות זרה)? איך הוא ישפיע על הורינו / ילדינו והאם זה משנה לנו בכלל? בהתאם למטרות שהחלטנו להציב מעדכנים את תוכנית החומש בכל שנה. לא כל המטרות מושגות כי ככה זה בחיים.

ברמה היותר מפורטת נקבע מטרות לשנה הקרובה: אילו הוצאות הולכות להעלם מעצמן בשנה הבאה (נגיד, עלות גן ילדים או תשלומי המשכנתא) או להתווסף (למשל שכר לימוד אוניברסיטאי), אילו הוצאות אנחנו נוריד בשנה הקרובה (למשל החלפת שידורי הכבלים בנטפליקס) וכמה כסף נשים בחיסכון. חשוב גם להבין על איזו הוצאה לא מוותרים בשום אופן כי היא סוכנת משמעותית של אושר (זה האיור של העמוד הזה, אגב, על פי DALL-E )

אם חיים בשניים, ואפילו באחד, מהלך הצבת המטרות הוא לא קל או קצר אבל הוא הכלי הכי טוב לשליטה בחיים, בניגוד ל'זרימה' עם החיים. אחרי הפעם הראשונה מתאהבים בתהליך ומחכים לסיבוב הבא.    

ושימו את רשימת המטרות על המקרר. זה עוזר.