כל מהפכן מתחיל יציע לכם לגור בחווה ולגדל לעצמו אוכל בכדי להתנתק מהתאגידים והצריכה שמקיימת. יש רעיונות כאלו, והם מרתקים, אבל זו לא השיטה שלי. השיטה שלי אינה מיועדת לאנשים חסרי-כל אלא דווקא לאלו שיש להם את ההשכלה והעבודה שמאפשרים להם שכר הוגן ולמעלה מזה.

זה לא אתר של ייעוץ רוחני על התנתקות מהעולם החומרי, אלא על שימוש נבון בו לטובתך. אפשר להישאר במשחק הכלכלי והתאגידי כי הוא מאפשר חיים טובים וקלים אם רק נשחק אותו לטובת האינטרסים שלנו ולא של אחרים. כדי להגיע לעצמאות כלכלית צריך כסף וגם להבין כיצד לגרום לו לשרת את צרכיכם ולא את רצונם של תאגידים, פוליטיקאים ובעלי הון.

אני מכוונת את השיטה שלי לאנשים שמכירים את הבעיה הזאת: שכרם גבוה מהשכר הממוצע ובכל זאת הם באוברדרפט מתמיד כך שאינם חוסכים אלא דווקא חיים על אשראי; ששרויים בלחץ להצליח ולשמור על הכנסתם – כי 'חייבים להכניס כסף' – גם אם היו רוצים לעסוק במשהו אחר או לבלות את זמנם באופן אחר. השיטה שלי מיועדת לאנשים רציונליים, כישרוניים ויצירתיים שמרגישים לכודים בתוך המערכת הכלכלית הקיימת, ושאף אחד לא מספר להם שאפשר גם אחרת. לי לא סיפרו, הייתי צריכה לחפש את הדרך.

ישנן שיטות חיים ואידאולוגיות שמיישמות במידה כזו או אחרת את רעיונות האנטי-צריכה ומומלץ להכיר אותן. כולן אידאולוגיות חֲבֵרוֹת ואולי אחת מהן תתאים לכם יותר מאשר הרעיונות שלי שדורשים שנים רבות של תכנון ושליטה תוך הישארות במערכת.

פריגניזם (Freeganism) – אורח חיים ותזונה המבוססים על איסוף ואכילה של מזון וחפצים שנזרקו. הפריגניזם מבוסס על הרעיון כי בחברה קיים בזבוז רב של משאבים ולכן אין צורך לצרוך משאבים חדשים. ההשראה והערכים מבוססים על כתביו של הסוציולוג מרסל מוס שכתב על כלכלת מתנות ומסחר חליפין; פריגניסטים נוטים לרוב לא רק לאסוף מזון ומוצרים בשביל עצמם, אלא גם מחלקים לאחרים בחינם מוצרים שמצאו ומעניקים מתנות זה לזה. לפעמים זה נקרא 'צלילת פחים' Dumpster Diving. יש סרטון מסדרת 'דוקותיים' של תאגיד כאן המציג בחור ישראלי שחי ככה.

חיים פשוטים –  צמצום הצריכה מטעמים של התנגדות למשחק הקפיטליסטי או רצון 'לרדת מהגלגל'. תפישת חיים של הסתפקות במועט מלווה את האנושות (ואת הדתות שהיא המציאה – אצל חרדים או קהילת האיימיש) כבר שנים רבות. המחשבות של פילוסופים מהעת העתיקה ועד המהפכה התעשייתית נפרשות בספר שלא תורגם עדיין לעברית ושמו The Wisdom of Frugality: Why Less Is More – More or Less, מניפסט רחב יריעה בשבח פילוסופיית החיים הפשוטים כמפתח לרווחה ולשלווה בעולם חומרי , ואפשר לקרוא אותו דיגיטלית בחינם בארכיון האינטרנט.

מינימליזם – רעיון שהפך סופר-אופנתי לאחרונה, ועיקרו ויתור על חפצים מיותרים מטעמים של אסתטיקה ורווחה נפשית. יותר משהוא קשור לאנטי-צריכה הוא קשור לאנטי-חפצים ולתרבות היפנית בעקבות מארי קונדו המסודרת. הבעיה שלי עם החבר'ה האלה שהם זורקים הרבה דברים בדרך וגם קונים דברים חדשים בשם הצד האסתטי של השיטה. ספר חדש שיצא לאחרונה Goodbye, Things שאפשר לקרוא בחינם פה. בעברית לא מצאתי ספר בנושא שהוא לא בילבול ביצים רוחניקי ו/או בחינם, אבל אני לא רואה הכל.

צריכה שיתופית – מודל כלכלי בו אנשים משתמשים במוצרים ובשירותים במקום לרכוש אותם. הגמ"חים של החרדים עשו את זה כבר לפני מאות שנים. כשמדובר במוצרים זה מודל של תשלום עבור שימוש במקום קנייה: קורקינטים, רכבים, דירות, וכמובן כל התחבורה הציבורית שלנו.  ונוסיף פה גם את אתרי היד שנייה, שמעבירים מוצרים הלאה בזול.

כלכלת מתנה – הכי טוב לתת ולקבל בחינם, וזו החלופה הטובה ביותר ליצירת עוד אשפה. הדוגמאות הן שווקי קח-תן, ספריות ברכבת וברחוב, בנק הדם, ספריות אונליין, ויקיפדיה, מפות העולם, ופלטפורמות דיגיטליות של קוד פתוח. נציין לטובה את האתר 'אגורה' שיש בו הכל ובחינם, וגם קבוצות מסירת חפצים בפייסבוק. אם תחפשי, תמצאי.

אפרופו טענתי שצריכה היא מעשה אידאולוגי – כלכלת המתנה התקיימה ככלכלה השלטת לפני התפתחות המדיניות מוניטרית, סחר החליפין והכסף, אך הלכה ונעלמה בהדרגה עד למהפכה התעשייתית. בסופו של דבר השתלטה השיטה הקפיטליסטית המבוססת על כלכלת שוק וסחורה והמתנות נעלמו. האינטרנט והשפע המטורף בו אנו חיים החזירו קצת ממנה.  

קואופרטיבים – קואופרטיב הוא איגוד  המוגדר כ"התארגנות עצמאית של בני אדם, הבוחרים להתחבר לאחרים על מנת לקדם את צורכיהם ושאיפותיהם הכלכליים, החברתיים, והתרבותיים באמצעות בעלות משותפת על ארגון המנוהל באופן דמוקרטי. קואופרטיבים מבוססים על ערכים של עזרה הדדית, אחריות הדדית, שוויון, צדק חברתי, וסולידריות. הקואופרטיבים נפוצים מאוד ברחבי העולם בצורותיהם השונות בחקלאות, בצריכה, בתחום הפיננסי, בייצור ועוד. יעילותם הכלכלית של קואופרטיבים גבוהה יותר מזו של עסקים לא שיתופיים. יש בישראל המון קואופרטיבים! לייצור, לקניה, להלוואות, ולשירותים שונים.

מומלצת מאוד הסידרה של הערוץ הראשון שנקראת '30 שקל לשעה', ומראה כיצד ולמה קואופרטיב מנצח את הניצול של החלשים.

לקטות – שיטה שעיקרה צמצום הצריכה בהקשר של מזון, תוך חיבור לטבע. למה לקנות שום מיובא או אספרגוס קפוא  אם אפשר פשוט לאסוף אותם בשטח? מדריך טוב ללקטים מתחילים אפשר למצוא חופשי כאן, ויש גם ספרים מעולים על הנושא, אבל הם לא זולים אז חפשו אותם בחנויות ספרים יד-שניה. הליקוט טוב בכל כך הרבה מובנים! זה ספורט, כלומר טוב לבריאות, זה חיבור לטבע, המזון שאספתם בדרך כלל אורגני מטבעו, וכמובן – יש כאן יתרון כלכלי ברור. מאידך, אתם עלולים ללקט גם צמחים רעילים, אז כדאי ללמוד את הנושא לעומק לפני שמכניסים משהו לפה.

גינות קהילתיות – אם אתם לא סומכים על הליקוט, גינות קהילתיות מאפשרות לכם לגדל בעצמכם ירקות למאכל. כל היתרונות של הליקוט קיימים גם כאן, בתוספת פעילות קהילתית שעוזרת נגד בדידות. ערים רבות בישראל מציעות היום שטחים לגינון קהילתי, כך שלא קשה להתחיל – על פי אחד מהמודלים.

צרכנות אתית – היא צורה של אקטיביזם צרכני, ש'מצביע באמצעות כסף'. עיקרה מתן העדפה למוצרים המוגדרים כאתיים, או 'חרם' כלומר הימנעות מרכישת מוצרים המוגדרים ככאלה שאינם אתיים – בדרך כלל בתחומים של קיימות, ניצול עובדים, ניסויים בבעלי חיים, הנדסה גנטית, ואפילו התנגדות לפוליטיקה של מדינה או ארגון דורסניים.

זה קשור ישירות לטענה המרכזית באתר הזה: מכל בחירה צרכנית משתמעת הכרעה מוסרית, כך שרכישת מוצרים היא מעשה אידיאולוגי. אי אפשר סתם לקנות, עלינו לקבל על עצמנו אחריות לכל הנזקים אשר הכרעותינו הצרכניות עלולות לגרום לעצמנו ולאחרים.

לחיות אוף-דה-גריד – העיקרון מאחורי חיי off-grid הוא התנתקות מפיקוח מוסדות השלטון  (The Man) וחיים המבוססים על עשייה עצמאית: הארגונים והאנשים שמנהלים את חייהם כך מספקים לעצמם אנרגיה, מים, טיפול בשפכים ואפילו מזון, הם מחנכים את ילדיהם בבית ונמנעים מתשלום מיסים. זה פחות מתאים לישראל הקטנה והצפופה ומתאים יותר למקומות מבודדים במדינות גדולות. כולל בדרך כלל בניית בתים מעץ או מלבני בוץ, חשמל מפאנלים סולריים, מזון שמגדלים לבד, בגדים שנארגים מצמר או כותנה ועוד. בפועל, רק בודדים הם לגמרי אוף-גריד בימינו (כי למה לסבול?).  הנה כתבה על קהילת 'אדמה', שיושבת בין נהריה למעלות.

מכירים עוד שיטות? כתבו לי ואוסיף אותן.